• הממשלה נשארת כפי שהיא היום, משותפת לכל האשכולות והמגזרים ואחראית על נושאים לאומיים כמו ביטחון, חוץ, תשתיות לאומיות ובריאות. כמו כן בית המשפט העליון עדיין ישפוט בהתאם לחוקי היסוד ועל פי ערכי מגילת העצמאות

• יחד עם זאת, אנחנו מאמינים כי הפרדה לאשכולות האחראים לנושאי פנים הנתונים במחלוקת, עשויה דווקא לחזק את השותפות הישראלית בין המגזרים. ההפרדה תקטין מאד את מוקדי החיכוך והסכסוך היומיומי בין מגזרים יריבים, שכן כל אחד יזכה לנהל באופן עצמאי את ענייניו, כל מגזר יזכה לניהול כספי המיסים שלו בעצמו ולפי ערכיו

• מרבית המדינות הדמוקרטיות המתקדמות והיציבות הינן פדרציות ואין שום סיבה להניח כי דווקא בישראל תהיה למבנה הפדרלי השפעה אחרת הרסנית. אדרבה, דווקא המצב האוניטרי והריכוזי מדי השורר בישראל כיום, מעורר סערות ומשברים בין מגזרים ובין מחנות, וכל זה עשוי להצטמצם באופן משמעותי. המגמה במדינות ה – OECD היא של ביזור כאמצעי לתת אוטונומיה ניהולית לקהילות קטנות יותר. ישראל כבר לא מדינה קטנה, כמות האוכלוסייה במדינה גדלה פי 11 מאז הקמתה, והיא נחשבת בינוניח בגודלה ביחס למדינות אירופה, ולכן ריכוזיות של ממשל מרכזי יחיד פחות רלוונטית כיום

• הממשלה תייצר תוכניות משותפות לשיח ושיתוף פעולה בין האשכולות, המגזרים והקהילות השונות. יוענקו תמריצים לשיתוף פעולה בין רשויות מקומיות, עסקים ואנשים מאשכולות ומגזרים שונים. לדוגמה עדיפות של השקעות המדען הראשי בחברות משותפות, השקעות לפיתוח אזורי תעסוקה ותעשייה משותפים, מלגות לסטודנטים להשתתפות בתוכניות משותפות, עידוד תכניות מפגשים ישירים בין תלמידים מאשכולות שונים, שותפות בתוכניות ספורט ותרבות וכדומה

האשכול הכלל ישראלי (או 'הממלכתי') ייתן מענה לאנשים שמרגישים שבחירה באשכול ליברלי, מסורת או אשכול מיעוטים אינו מתאים לאורח חייהם.

• חלק ניכר מאד מתוך התושבים שצפויים להיות באשכול מסורת יהיו יצרניים כמו המגזר הציוני דתי, ערי-פיתוח מסורתיות ורבים מבני החברה החרדית.

• האחריות הפיננסית העצמית להכנסות והוצאות האשכול יחייבו כל אשכול לנקוט צעדים להגדלת הכנסות, צמיחה והתייעלות. בתוך כך אנו מקווים שמצב זה יביא את אשכול מסורת להשקעה בחינוך, השכלה גבוהה ותעסוקה באופן שיגדילו בעתיד את היקף המיסים הנגבים בהם וכך לצמיחה והעלאת רמת החיים.

• מאחר שמקור התקציב העיקרי של האשכולות יהיו מיסים שמקורם בתושבים כמו מס הכנסה (בשונה מהמצב ברשויות המקומיות כיום, המעניק הכנסות גבוהות בעיקר מארנונה מעסקים), לאשכולות יהיה אינטרס בגידול מספר התושבים בעלי הכנסה גבוהה והוספת רשויות מקומיות נוספות לשורותיהם. מדי 5 שנים תהיינה בחירות שבהן התושבים בוחרים את ראש העיר וגם לאיזה אשכול ירצו שהרשות המקומית שלהם תהיה משויכת. אנו מאמינים שהתחרות בין האשכולות (על הכנסות מיסים של ישובים הבוחרים בין האשכולות לאיזה אשכול להשתייך), תביא לניסיון של האשכולות לשמירה על אטרקטיביות מבחינת רמת החיים והשירותים שהם מציעים.

• ישנה אפשרות שבעשור או שניים הפותחים את המעבר ההדרגתי לביזור לאשכולות, הממשל הפדרלי או האשכולות המקבילים יעניקו תקציבי-איזון לאשכולות האחרים, על מנת להבטיח שאלו יעברו באופן הדרגתי "לעמוד על הרגליים" ולהצליח לממן שירותים ברמה גבוהה ובאופן עצמאי.

מערכת הבריאות הציבורית תישאר כפי שהיא היום עם משרד בריאות "פדרלי", קופות חולים ובתי חולים מהסיבות הבאות:

1. סולידריות. איננו רוצים לראות אף חולה מסורב בשערי כניסה לחדר מיון

2. הפרדה של מערכת הבריאות תפגע בכולם בגלל המבנה הייחודי של כלכלת הבריאות. לדוגמה: האינטרס במניעת מחלות היא חוזק יוצא דופן של מערכת הבריאות הציבורית שלנו שחוסכת מיליארדים במחלות מאוחר יותר. אם לא נעניק טיפולי מניעה, אנשים יהפכו לחולים באופן שטיל עלויות כבדות עליהם עצמם ואף על מערכות הבריאות הנפרדות, אם תהיינה כאלה

3. מערכת הבריאות הציבורית הישראלית וקופות החולים הן דוגמה ומופת למערכות מצוינות הפועלות באופן יעיל ברמה אל-גיאוגרפית ואין סיבה לפגוע בהן

4. מתוך בחינה של שירותים ציבוריים שונים, נראה שמערכת הבריאות היא כזו שפיצול שלה יהיה מורכב הרבה יותר, יחסית לשירותים ציבוריים אחרים

5. בריאות היא תחום שפוטנציאל ה"ניצול" הסקטוריאלי בו הוא מוגבל. אוכלוסיות שלא משלמות מס בריאות גבוה לא יזייפו מחלה במטרה לגנוב שירותים

6. ככל שהמדינה/האשכולות ירצו לפרק את מערכת הבריאות בהמשך, זה יהיה אפשרי כמו כל רפורמה אחרת

• כמו יתר הרשויות המקומיות, תושבי העיר יוכלו לבחור לאיזה אשכול להצטרף

• שכונות גדולות המובדלות באופן ברור מבחינה מגזרית יוכלו לבחור להיפרד ולהשתייך לאשכול אחר. לדוגמה, שכונת בית הכרם תוכל לבחור להשתייך לאשכול הליברלי. שירותים עירוניים יוענקו ע"י העירייה ואילו השירותים "האשכוליים" יוכלו להינתן ע"י האשכול הליברלי מרחוק או באמצעות המינהלים הקהילתיים

• יופסק "מענק הבירה" השנתי של ממשלת ישראל מקופת האוצר לקופת העירייה

• אזורים ומתחמים מוגדרים שיש בהם עניין לאומי, כמו המקומות הקדושים, משרדי הממשלה וכו' יקבלו מימון פדרלי לפעולות נדרשות כמו תחזוקה, בנייה, תוכניות מיוחדות וכדומה

• שכונות מזרח ירושלים יוכלו לבחור להשתייך לאשכול המיעוטים או כל אשכול אחר

גביית המיסים תיערך בנפרד מהמדינה באופן שיאפשר עצמאות לכל אשכול. לדוגמה, בדומה לשוויץ או ארה"ב, מס הכנסה יועבר ע"י המעסיק, בחלקו לרשות המיסים הפדרלית (Federal Tax) ובחלקו לרשות המיסים של האשכול (State Tax). עקרון זה, של הפרדה-מראש בין המיסים הפדרליים והאשכוליים, הוא בסיסי ועקרוני, ויחייב מצב שבו לאף ממשלה עתידית בעלת רוב קואליציוני כזה או אחר, אין שליטה-לרעה על המקורות התקציביים העצמאיים של אף אשכול.

אנו מעריכים שכ- 30% מכלל המיסים יועברו לרמה הפדרלית וכ- 70% לרמת האשכול.

• אנו חושבים שיש מקום למיעוט של אשכולות מאחר שיש יתרון לגודל בגביית מיסים, ניהול ומתן שירותים וכדומה. ככל שימעט מספרן של אשכולות, תגדל יכולת הפיקוח הרגולטורית עליהן בהקפדה על מינהל תקין וניקיון כפים בניהול תקציבי ענק. יחד עם זאת מספרם המדויק של האשכולות המוצעים אינו סופי ופתוח לדיונים והצעות. מוצע כי המינימום והמקסימום האפשרי יוגדרו בחוק ויעמדו על מנעד של בין 3 ל – 8 אשכולות, ולא יותר.

• על מנת למנוע מצב של פיצולים נוספים יהיו תנאים חוקיים לקיומו של אשכול כמו כמות מינימלית של תושבים ואף פוטנציאל יציבות כלכלית וכן תנאים לפתיחת אשכול כמו ביצוע משאל-עם או משאל-אשכול.

כל משרד ממשלתי, גוף סמך או שירות ציבורי, יעבור ביזור של סמכויותיו על פי העקרונות הבאים:

1. צמצום דרסטי של יכולת הממשלה הפדרלית להתערב בנושאי הפנים של האשכול. 

2. בענייני פנים שיבוזרו, משרדי הממשלה יקבעו מדיניות וסטנדרטים רק בנושאים הכרחיים כמו רגולציה בטיחות ובטחון.

3. המבנה הנוכחי של מחוזות משרדי הממשלה יישאר כפי שהוא. חזון האשכולות לא בא לפתור בעיות מנהליות שלא נפתרו עשרות שנים כמו של איחוד מחוזות משרדי ממשלה. המהלך הזה מתמקד אך ורק בביזור סמכויות המכוון לפתור את השסע המגזרי. 

לפיכך משרדי הממשלה וגופי הסמך ישתנו כדלהלן:

• ברב משרדי הממשלה יישארו מיעוט סמכויות ברמה הפדרלית (לדוגמה, מעט רגולציה, קשרי חוץ עם מדיניות אחרות, פיקוח וכו') כאשר מרבית הסמכויות יבוזרו לרמת האשכול כמו במשרדי החינוך, הרווחה, התרבות ועוד. במקרה זה לא תהיה הכפלה, אלא פיצול של המנגנון: חלקו ישאר בממשלה וחלקו האחר יעבור לאשכולות, ולכן לא צפויה תוספת עלויות.

• לעומת זאת, בחלק קטן ממשרדי הממשלה יישארו רוב הסמכויות ברמה הפדרלית ורק מיעוט סמכויות יבוזר לרמת האשכולות. גם במקרה זה לא תהיה הכפלה אלא פיצול של המנגנון ולכן לא צפויה תוספת עלויות.

• חלק ממשרדי הממשלה (כמו בריאות, ביטחון ומשרד החוץ) יישארו כפי שהם ללא שינוי ולכן לא צפוי גידול בעלויות המנגנון.

• חלק ממשרדי הממשלה ייסגרו. אם האשכולות ירצו בכך, הם יפתחו כאלה עבור עצמם. לדוגמה, משרד ירושלים, משרד מורשת וכדומה. במקרה זה צפויה להיות התייעלות או לכל הפחות הותרת המצב כמו שהוא מבחינת סך ההוצאה הציבורית על השירותים הניתנים.

על אף כל זאת, אנו מניחים שתהיה תוספת מסוימת כמו הכפלה מעטה של תקנים ומבנים פיזיים או תוספת עלות שתיווצר עבור עצם יצירת הקשר בין הממשל הפדרלי לאשכולות ולרשויות המקומיות, אולם היא צפויה להיות תוספת זניחה.

• אשכול לא יוכל לסרב לקבל רשות מקומית אליו! אבל הרשות המקומית תיאלץ לעמוד בתנאים שיוגדרו בחוקת האשכול אליה היא בחרה להשתייך. תנאים אלה יכולים להיות הוכחת איתנות בשיעורי גביית ארנונה, תקציב מאוזן וכדומה.

• מעבר של רשות מקומית או פרטים לתוך אשכול פירושו החלת תוקפה של חוקת האשכול על הרשות המקומית ותושביה. לדוגמה: האשכול הליברלי יכתוב בחוקת האשכול שלא יתוקצבו מקופתה בתי ספר דתיים או מועצות דתיות. כך רשות מקומית חרדית תוכל להחליט להשתייך לאשכול הליברלי אבל היא לא תזכה לקבל תקצוב עבור שירותים המנוגדים לצביון שהוחלט בו מראש ולכן סביר כי יימנעו מלהיכנס לאשכול כזה.

• דרישת ותק מינימלי בהכרעות חוקת אשכול: רשות מקומית שתיכנס לאשכול לא תוכל להשפיע על שינויים בחוקת האשכול במשך שתי הקדנציות הראשונות לכניסתה לאשכול, כלומר 10 שנים

• ראשית, אנו מאמינים כי מודל האשכולות מיטיב עם כלל המגזרים, מאחר שהוא מאפשר להם עצמאות בצביון המרחב הציבורי והשירותים בתחומם ולכן אם ייושם ויפעל היטב, לא יהיה לאף מחנה צורך אובייקטיבי בשינויו.

• אנו מציעים כי המבנה והעצמאות של האשכולות ייקבעו בחוקי-יסוד ועדיף בחוקה של מדינת ישראל. מצב זה יטיל מנגנוני שינוי קשיחים, בדומה למדינות אחרות כמו: רוב פרלמנטרי גדול, אישור ע"י רוב האשכולות, משאל עם וכדומה.

• יחד עם זאת, גם ללא חוקה יהיה קשה להשיב את הגלגל לאחור במחי החלטה ממשלתית או גחמה קואליציונית רגעית. זאת משום שלפי מתווה אשכולות, תקבולי המיסים של תחומי הפנים לא יגיעו אל האוצר אלא מראש ינותבו ישירות אל האשכולות עצמם. במילים אחרות, משרד האוצר הפדרלי לא יוכל לגעת בכספים הללו מבלי לגזול אותם באופן אקטיבי מקופה עצמאית שאינה שלו ואינה בניהולו כלל. ניסיון של הממשלה לחרוג מסמכותה ולהשיב את הגלגל אחורנית, יהווה ניסיון מחטף של שינוי מבנה משטרי - ויעמיד את האשכולות במשבר חוקתי, המאיים על הפרדת הרשויות המוסדרת. במצב כזה תעמוד לאשכולות היכולת להגיב אל המצב ולהתנגד בדרכים שונות לפגיעה בעצמאותן, בהיותן כבר ישות חוקית פעילה.

• ההיפך הוא הנכון: המעבר לאשכולות בחירה (בניגוד לאשכול אזורי), מבטל את הרלוונטיות של מיקום גיאוגרפי מוצלח יותר או פחות. שהרי כל ישוב, יהא אשר יהא מיקומו ביחסי מרכז-פריפריה, יכול לבחור בעצמו, בכל קדנציה מחדש, לאיזה אשכול ניהול הוא משתייך. כל ישוב יוכל לבחור לפי שיקוליו באשכול המוצלח, המשגשג והאטרקטיבי ביותר עבורו, וזאת ללא קשר לניתוקו או ריחוקו ממיקומם של שאר הישובים המרכיבים את האשכול. הדבר נכון גם ביחס לפריפריה שאינה גיאוגרפית אלא תרבותית, ניהולית, או אתנית ועדתית. כך למשל, רשויות מקומיות מוחלשות מן הפריפריה תוכלנה תמיד להצטרף לכל אחד מהאשכולות, לרבות האשכול הליברלי, במידה ויקבלו על עצמן את החוקה הליברלית.

• למרבה הצער בישראל יש מתאם בין מגזר לבין רמה סוציו אקונומית. אין אף רשות מקומית במעמד סוציו אקונומי 1 עד 3 בעלת רוב חילוני ליברלי אלא רוב בדואי, ערבי או דתי. מתוכן רק חמש רשויות מקומיות (ירושלים, ערד, בית שמש, אופקים ונתיבות) הן בעלות מיעוט חילוני ליברלי. 

• אם רשויות מקומיות אלו יבחרו להשתייך לאשכול המיעוטים או המסורת, אנו תקווה כי יחדיו ובסולידריות גדולה, תוכלנה הרשויות המקומיות באשכולות אלו להביא להשקעה בחינוך ותעסוקה ולאורך זמן להגדיל את ההכנסות של התושבים, ההכנסות ממיסים ורמת השירותים והחיים שבהן.

• בכל מקרה, ישנה אפשרות לייצר חבילת תמיכה לאשכולות חלשים כלכלית אשר יזכו ל"מענק איזון פדרלי" (מהפדרלי לאשכול) או "למענק סולדיריות הדדי" (מאשכול אחד לאחר) למהלך ההתנעה הראשוני במשך של עד כ- 20 שנים, וזאת על מנת שיוכלו לבצע השקעות אלו ועד שיניבו מהם פירות.

• אנו מאמינים כי פתרון זה יביא להפחתת החיכוך בין המגזרים ויאפשר לצאת מהמתח הקיים על המשאבים המשותפים. הפתרון יביא לשלום בית ולאפשרות לחיים זה לצד זה.

• אנו מקווים כי לצד שאר המגזרים, גם הציבור החרדי ימצא במעבר לשיטת האשכולות יתרונות המאפשרים לו אוטונומיה והגנה טובה יותר בניהול אורחות חייו. הציבור החרדי יוכל מעתה לזכות באוטונומיה בחינוך, אוטונומיה בהחלת נורמות דתיות לפי צביונו גם במרחב הציבורי בישוביו, במינוי רבנים, בהשקעה בשירותי דת, בבתי דין וכדומה. ללא סנקציות וללא פשרות. 

• אנו מאמינים כי בין יתר הציבורים, גם ציבור המיעוטים בישראל יהיה מעוניין בחזון האשכולות אשר יאפשר לו אוטונומיה בשפה ובתרבות. המיעוטים השונים יוכלו שתהיה להם אוטונומיה בחינוך, אוטונומיה במרחב הציבורי וכדומה.

• אנו מאמינים כי בין יתר הציבורים, גם הציבור הליברלי ירצה בפתרון המאפשר לו עצמאות תקציבית, בחינוך, במרחב הציבורי וכדומה. ללא אוטונומיה זו, שלא קיימת כיום, הפגיעה בציבור החילוני תגדל וחבריו יעזבו חלילה את מדינת ישראל. זוהי פגיעה משמעותית ביציבותה העתידית של המדינה כולה. כתוצאה מנטישה המונית, הכנסות המדינה ממיסים ירדו משמעותית, כולל היכולת להקצות מספיק תקציבים לביטחון וכן מספיק כוח אדם שמשרת בצבא ובמילואים. בלעדי ציבור זה, אין למדינת ישראל עתיד ואנו בטוחים כי יתר הציבורים בישראל מבינים את המשמעויות האלו.

האשכולות יהיו עצמאיים בניהול צביונם הציבורי הפנימי, אולם כל האשכולות כפופים לחוקי היסוד של המדינה (או לחוקה ככל שתהיה) בכל הנוגע לזכויות הפרט.  לכן, למשל, אם אישה חילונית תגיע או תעבור באשכול שמרני בו הונהגו כללי לבוש צנוע במרחב הציבורי, עליה לפעול על פי חוקי האשכול ובהתחשבות בתושביו. יחד עם זאת הרשות שופטת הפדראלית תהיה מוסמכת להתערב במידה ותהיה פגיעה בעקרונות המדינה כגון: שוויון, זכויות קניין ושאר זכויות הפרט. 

מבנה ניהול אשכולי, פירושו הסדרה ברורה של חלוקת התפקידים בין המישור המקומי הפנימי לבין הכפיפות הארצית למרותה של מדינת ישראל. הפרדה הגיונית והוגנת כזו היא גם המוצא הנכון להגדרות הזהות והצביון של חברת מיעוטים במדינת ישראל: עצמאות ושונות תרבותית ואתנית, בתוך כפיפות וציות למימד האזרחי הארצי של המדינה עצמה.  הסדרה כזו מוציאה את העוקץ מהבעיה המציקה לערביי ישראל, שכן היא מאפשרת להם הגדרה עצמית וניהול עצמאי של המרחב הציבורי שלהם לפי ערכיהם, תרבותם ושפתם, ומעמידה את המדינה כרשות פיקוח רגולטורית, כלל ארצית, כזו שבעצם הגדרתה אינה מתערבת וכופה צביון או ערכים פנימיים הזרים להם. 

אנו מאמינים שהחברה הערבית, הבדואית, הדרוזית ושאר המיעוטים בישראל ראוי שתהיה להם, אם ירצו, אפשרות לביטוי עצמי באמצעות אשכול משלהם. אנו חושבים כי בלעדי האפשרות הזאת, אזרחי ישראל הלא יהודים עלולים להרגיש שקולם לא נשמע. יחד עם זאת, לדוגמה, מערכת החינוך עדיין תהיה כפופה לפיקוח רגולטורי של משרד החינוך הפדרלי בסוגיית הציות למדינה עצמה, כולל לאסור הכנסה של חומרי לימוד המסיתים  לפגיעה בביטחונה של מדינת ישראל או של אזרחיה. 

חשוב להזכיר כי כל רשות מקומית יכולה בכל קדנציה להצביע לעבור לכל אשכול שתרצה. גם רשות מקומית בעלת רוב לא יהודי יכולה כמובן להשתייך לכל אשכול, לרבות האשכול הדתי או הליברלי, ליהנות מהחופש בצביון שחוקת האשכול מאפשרת לה, מהתקציבים המשותפים וכדומה.

חזון האשכולות לא נוקט עמדה בסוגייה מדינית זו, שכן מטרת המהלך היא להפחית את החיכוכים הפנימיים בין אזרחי מדינת ישראל ולא לפתור בעיות אחרות.

תושבי הרשויות המקומיות ביהודה ושומרון יוכלו לבחור לאיזה אשכול הרשות המקומית שלהם תשתייך ולקבל סמכויות בתחומים האזרחיים ועצמאות בניהול צביונן בהתאם לחוקת האשכול.

חזון האשכולות נועד לפתור את בעיית השסע והריב על משאבים בין המגזרים ולהעניק לכל מגזר אוטונומיה במרחב הציבורי הפיזי, בחינוך, בתרבות, בתחבורה ובנושאים אחרים, על מנת להפחית את החיכוכים. תחומים מרכזיים רבים בישראל התפתחו בצורה לא גיאוגרפית מוצלחת מאוד - כגון הבריאות (קופות החולים השונות) והחינוך (זרמי החינוך הממלכתי השונים הקיימים בכלל הרשויות במדינה). הרשויות המקומיות בישראל התפתחו בצורה אורגנית לאורך השנים באופן מבוזר, כך שלדוגמה אלעד, רכסים ובני ברק שאינן סמוכות מבחינה גיאוגרפית, חולקות ערכים זהים ואף משתפות פעולה בעניינים כגון תרבות וקבורה. על מנת להתמודד עם המצב הייחודי הזה, אנו מציעים (בהיעדר ברירה) את שילובם תחת אשכול אחד עם הנהגה משותפת, תקציבים וסמכויות אוטונומיות בתחומים הקרובים ביותר לחיי היום יום שלהם. נכון שעדיף רצף טריטוריאלי אולם חשוב הרבה יותר לפתור את בעיות העומק של מדינת ישראל.

אדרבה, מבחינת מטרתה הראשית של תכנית האשכולות לפתור את המתח הבין-מגזרי הקורע את החברה הישראלית, יש יתרון משמעותי בפסיפס הגיאוגרפי שאינו תוחם בצורה הרמטית רצף גיאוגרפי סגור לאף אשכול. כך נפתח פתח להיכרות אזורית קרובה ויומיומית עם תושבים וישובים סמוכים, המשתייכים לאשכולות אחרים ולמגזרים אחרים. ביזור על-גיאוגרפי שאיננו תחום לאזור, מסייע לאינטראקציה בין המגזרים ומונע הסתגרות מוחלטת.

אנו מאמינים בזכותו של כל מגזר לחיות את חייו על פי צביונו ולא לכפות ערכים על מי שממילא לא יעמוד בהם. אנו מאמינים בצורך בהגעה להסכמות ובחקיקת חוקת מדינה מחייבת, יעד שהחברה בישראל לא הצליחה להשיגו בכל שנותי קיומה. אולם, גם אם לא תחוקק חוקה מוסכמת, מהלך הביזור לאשכולות מאפשר שיפור משמעותי במצב הקיים, בזכות אוטונומיה תקציבית וצביון משותף לתושביהם. 

ישנה חשיבות מכרעת ליכולת לחיות במרחב ציבורי עם צביון הדומה למה שכל פרט מעוניין בו. יוזמת האשכולות נותנת פתרון לסוגיה זו. הקרע והריב בין מגזרים נוגע בהיבטים רבים של ויכוח על סוגיות בניהול המרחב הציבורי (למשל: אופיה של השבת והשפעתה על תחבורה ועסקים).  סוגיות אלו לא ייפתרו כלל, אם הביזור לא יגדיר בצורה ברורה מי זכאי להכריע את אופיו של המרחב הציבורי.

בנוסף, לדעתנו אפשרות היישום של פתרון וירטואלי מדי, הנשען על השתייכות אישית של כל אזרח בנפרד, מסובכת הרבה יותר מיצירת רובד ביניים שלטוני המבוסס על קיבוץ רשויות מקומיות, שהם מוסדות שקיימים כבר היום, ותחום השיפוט שלהן משורטט ומוגדר היטב (גם אם ללא רצף גאוגרפי ביניהן).