יוזמת האשכולות: מבנה פדרטיבי חדש המאפשר לכל קבוצה לממש את ערכיה תוך שמירה על אחדות ויציבות מדינת ישראל. הקליקו על התמונה לצפיה בסרטון
תנועת האשכולות הינה תנועה חברתית , א-פוליטית, החותרת לכינון רובד ממשלי נוסף בישראל ובאמצעותו לתת מענה למתח הגואה בין המגזרים השונים, מתח המאיים על המשך קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל.
תנועת האשכולות הוקמה על מנת להרחיב ולבסס את הגישה האוטונומית, הפועלת לצד ובמסגרת הישות הממלכתית הכוללת של מדינת ישראל, ולעגנה במערכת חקיקה הולמת על מנת להבטיח שכל הציבורים בישראל יוכלו לחיות על פי אמונתם ואורחות חייהם.
בליבת מודל האשכולות הינה הזכות והחובה לאפשר לכל אזרח להיות לא רק אזרח "של מדינת ישראל" ותושב של רשות מקומית, אלא גם אזרח וחבר "באשכול" חברתי-תרבותי- כלכלי- המשקף את תפישת עולמו ואורחות חייו.
בשנים האחרונות מדינת ישראל חווה את המשבר הגדול ביותר אליו נקלעה מאז הקמתה. שורשי המשבר המשטרי והחברתי העמוק הפוקד כיום את ישראל לא נמצאים בממשלה כזו או אחרת, אלא בערכים וחזונות המתנגשים של קבוצות גדולות בחברה הישראלית.
הניגודים הערכיים והפוליטיים הקיימים בין הקבוצות השונות בחברה הישראלית הביאו את אזרחי המדינה לאי-הסכמה מהותית על מבנה שיטת המשטר, היחס בין הרשויות, השירות הציבורי, שומרי הסף, הקצאת משאבים ציבוריים וההתנהלות הנדרשת בזירה הבינלאומית.
אויבנו מחוץ זיהו את השסע והחולשה העצומים של החברה הישראלית וניצלו זאת היטב במלחמת השבעה באוקטובר 2023, וימשיכו לנצל זאת באופן שמעמיד בספק לא רק את יכולת של ישראל להתקיים לאורך זמן כמדינה יהודית ודמוקרטית, משגשגת כלכלית, מדעית ותרבותית, אלא את עצם קיומה של המדינה.
לפני קרוב לעשור נשא הנשיא ראובן ריבלין נאום בכנס הרצליה בו תיאר את השינוי שעברה החברה בישראל - ”תהליכים דמוגרפיים ותרבותיים מעצבים מחדש את פניה של החברה הישראלית בעשורים האחרונים: מחברה המורכבת מרוב ומיעוט ברורים, לחברה המורכבת מארבעה מגזרים או "שבטים" מרכזיים שמתקרבים זה אל זה בגודלם: חילונים, דתיים-לאומיים, חרדים וערבים".
מאחר שתהום תרבותית, דתית וזהותית פעורה בין המגזרים ומאיימת על החברה הישראלית, ריבלין קרא לייצר סדר ישראלי חדש על בסיס החלפת תפיסת הרוב והמיעוט הרווחת בתפיסה של שונות ושותפות. על מנת להבטיח את הקיום המשותף יש לפעול על מנת לתת לכל קבוצה "שבט", את האפשרות לחיות על פי דרכו ואורחות חייו, תוך הגעה להסכמה רחבה על הבסיס הערכי והקיומי המשותף. ריבלין הציג בנאום גם את "מנועי השינוי" שלדעתו יכולים לחבר בין ה"שבטים" השונים ולחזק את השותפות ביניהם: השירות הציבורי; האקדמיה והעבודה; חינוך; ושותפות אזורית בין ראשי רשויות מקומיות.
אסטרטגית השותפות שהציע ריבלין הינה הבסיס ההכרחי לקיומה של מדינת ישראל כמדינה ריבונית ועצמאית, אך אין די בה על מנת לאפשר למגוון החברתי, התרבותי, האמנותי והאתני לחיות בהסדרים העונים לצרכי המגוון הפלורליסטי והשבטי.
על מנת להבטיח את הקיום המשותף יש לפעול על מנת לתת לכל קבוצה "שבט", את האפשרות לחיות על פי דרכו ואורחות חייו, תוך הגעה להסכמה רחבה על הבסיס הערכי והקיומי המשותף.
הלכה למעשה מדינת ישראל מתנהלת ומנוהלת מזה שנים רבות כמדינה פדרטיבית, אולם בלי הסדרים ראויים. שלושה "שבטים" חיים בישראל במידה רבה של אוטונומיה דה פקטו: אוטונומיה חברתית, תרבותית ודתית, ובמידה רבה גם כלכלית. עם כל אחד מהם יש למדינה חוזה חברתי עם חובות וזכויות שונות.
שבטים אלה הינם השבט החרדי – המנוהל ומתנהל בצורה עצמאית ממוסדות המדינה באמצעות מערכת חינוך עצמאית כמעט ללא פיקוח מדינה, קווי אוטובוסים ייחודיים עם הפרדה, מערכת משפט של בתי דין רבניים וכדומה. השבט הדתי לאומי לו יש מערכת חינוך עצמאית, מסלולי שירות צבאי/אזרחי נבדלים ועוד ומגזר המיעוטים בישראל אשר מתנהל בכל הקשור לנושאי חינוך, דת וממשל מקומי – כישויות אוטונומיות, כמו גם מערכת משפט חלקית (שריעה).
אמנם התפתחות אוטונומיות אלה בישראל התרחשה באופן תהליכי ולא מתוכנן, בלי עיגונם במבנה ממשלי הולם, אך בפועל הם משקפים את הצורך והרצון של ציבורים גדולים בישראל לחיות על פי תפישות עולמם, דתם, אורחות חייהם.
דוד בן גוריון, במערכה, נאום בפני הוועדה האנגלו אמריקנית, 11.3.1946; ד' ב', 62:
...ההיסטוריה עשקה את עם ישראל מהרבה דברים: לא ירשנו ארץ גדולה ורחבה, לא היינו עם רב במספר. לא ניתנה לנו עוצמה מדינית... אולם דבר אחד העניקה לנו ההיסטוריה מראשית היותנו – כוח מוסרי גדול שאולי אין דוגמתו בתולדות עמים אחרים. ..."ואהבת לרעך כמוך". בשלוש מילים אלו נתגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות... לא לקפח, לא לגזול, לא לעשוק, לא לפגוע – התורה היהודית לא הסתפקה באלה. לא די בהימנעות מפגיעה בזכויות הזולת, יחסי אדם צריכים להיות בנויים על שותפות גורל, על עזרה הדדית...על אהבת הבריות..."ואהבת לרעך כמוך"... רק בצו זה יימצא המפתח לחוקי ישראל ומשפטיה. (דוד בן גוריון, מהפכת הרוח, תשי"א, עמ' 34 31). אנו מנסים לבנות חברה חדשה, בת חורין, בנויה על אושיות הצדק, צדק חברתי ולאומי, ועל מגמות מוסריות ורוחניות נעלות ביותר: אחווה, שלום, חירות. אם תבקרו את יישובינו ותעמדו על אופיים החברתי והמוסרי תראו לאן פנינו מועדות.
במהלך כל שנות קיומה, הפגינה ישראל יכולות מופלאות בהתמודדות עם מצבי משבר ושינוי. בשדות המערכה הצבאית, בשדות הפעילות החברתית, בקליטה של מיליוני יהודים משבעים מדינות ויותר, בהתמודדותה עם אתגרים טכנולוגים, מדעיים, בריאותיים ואחרים.
ישראל נדרשת כיום להתמודד עם המשבר המורכב והקשה בתולדותיה. אולם, להתמודד לא בדרך של התפוררות והפרדה, אלא באמצעות התאמת שיטת המשטר למודל משטרי שיאפשר לכל "שבט" לממש את ערכיו מבלי להתנגש עם "שבט" אחר.
מרבית המדינות היציבות והמשגשגות בעולם מושתתות על מבנים פדרטיביים. שוויץ, בלגיה, אוסטריה, קנדה, ארה"ב, גרמניה ואוסטרליה הן כולן מדינות פדרטיביות המושתתות על מבנה משטרי פדרלי תלת רובדי: ממשלה פדרלית, בתי נבחרים של כל אחת מהאוטונומיות ורשויות מקומיות. המודל הפדרטיבי מאפשר לכל אזרח ואזרח להשפיע באופן ישיר על אורחות חייו באזור ובסביבת מקום מגוריו.
ישראל הינה הריכוזית ביותר בקרב כל מדינות ה OECD, ולפיכך הוכר הצורך בביזור סמכויות מהשלטון המרכזי ונידון בהרחבה במוסדות הממשלה בישראל, ובראשן משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה. כך לדוגמה הצעת הרפורמה לקידום אזוריות וביזור סמכויות מהשלטון המרכזי שנערך בהנחיית שר הפנים אריה דרעי בשנים 2019-2020.
הצורך בהבניית רובד שלטוני נוסף בישראל נידון בשנים האחרונות בהרחבה, על ידי גופים, מוסדות וחוקרים מתחומי הכלכלה, מדעי המדינה ומדיניות ציבורית ומדעי החברה. מטרת השינוי הייתה בעיקר כאמצעי לפיתוח כלכלי אזורי, ייעול הממשל ושיפור השירותים לתושבים.
בשנים האחרונות קמו גם יוזמות אזרחיות נוספות השואפות להביא לביזור מטעמים של הגדלת האוטונומיה המגזרית. בין השאר ניתן לציין את יוזמת המאה, ברית הרשויות הליברליות (מבית היוצר של יוזמת האשכולות ושותפיהם), ספרו של ד"ר שגיא אלבז "יציאת חירום" ומסמכי התכנון והמדיניות של יוג'ין קנדל ורון צור (המשטר החדש ל 75 השנים הבאות של ישראל, 2023).
הקמת רובד ביניים שלטוני בישראל, בין השלטון המרכזי לשלטון המקומי, המאגד רשויות מקומיות ושכונות בעלות צביון תרבותי ומגזרי על סמך ערכים דומים, בקבוצות של רשויות מקומיות (אשכולות), באופן שיאפשר עצמאות גדולה יותר בניהול אורחות החיים של תושביהן, ושל כל אזרח במדינה על פי תפישת עולמו ואורחות חייו.
המבנה הממשלי יכלול שלושה רבדי ממשל:
הרובד הפדרלי - (בדומה למדינות פדרטיבות רבות אחרות) מופקד על הבטחון הלאומי, הגנה ושימור מוסדות שלטונים מרכזיים, מדינות החוץ, תשתיות לאומיות ונושאים עם יתרון להפעלה ברמה לאומית כמו שירותי בריאות (מודל קופות החולים הקיים כיום) וקביעת רגולציה ופיקוח בנושאים הקשורים לבטיחות, ביטחון ועוד.
רובד האשכולות – תושבי כל רשות מקומית יבחרו לאיזה אשכול תשוייך הרשות בהתאם לאופי התואם לערכיה ולחוקת האשכול. רובד זה לא יהיה אזורי וגיאוגרפי, כלומר הרשויות המקומיות שיהיו חלק מהאשכול, לא תהיינה סמוכות בהכרח.
האשכול הנו הגוף האחראי לאספקת מכלול השירותים האזרחיים לתושביו ובכלל זה חינוך, תחבורה, רווחה, שירותי דת, איכות הסביבה וכדומה. אלו הם תחומים שהשוני באופן הביטוי שלהם במרחב הציבורי ובחינוך הדורות הבאים, נוגע באופן העמוק ביותר לפערים התרבותיים בין השבטים השונים בישראל. האפשרות לתת להם ביטוי באופן עצמאי יפחית את החיכוכים ומאבקי המשאבים ויאפשר חיים משותפים.
מספרם ואופיים של האשכולות נתון לשינויים בהמשך אולם בשלב זה מוצע כי האשכולות יהיו:
אשכול מורשת או אשכול מסורת ידגיש את ערכיו של המגזר השמרני, המסורתי והדתי בארץ ישראל;
אשכול הציבור הערבי ומיעוטים המייצג את ערכיה, שפתה ותרבותה של החברה הערבית, המוסלמית, הדרוזית, הצ'רקסית ומיעוטים דתיים ותרבותיים אחרים החיים בישראל, ככל שיבחרו להיות חלק ממנו.
אשכול ליברלי המייצג את הפלח הליברלי, דמוקרטי ושדוגל בשוויון מלא ופלורליזם.
אשכול כלל-ישראלי העונה למבוקשן של ערים מעורבות, או לאלה שאינם מעוניינים במרחב בעל אופי מגזרי, או שאינם מזהים את עצמם כשייכים באופן מלא לאחד מהאשכולות האחרים.
תנחומא (פרשנות שלמה בן ישעיהו אברהם הלוי בּוּבֶּר), במדבר, כ"ד
"וירא את ישראל שוכן לשבטיו" – ראה בלעם כל שבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין.
"מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל" - ראה שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא כל פתח היה פתוח אחרי אוהל חבירו, שלא יסתכל כל אחד מהם בביתו של חבירו.
יישובים בהם לא יזכה אף אשכול ספציפי לאמונם של לפחות 40% מהתושבים, ישוייכו אוטומטית לאשכול-ערים 'כלל ישראלי', המשמר במידה רבה את הנוהג השורר כיום במדינת ישראל.
ערים גדולות שניתן לפצל אותן פנימית בהפרדה גיאוגרפית בין רבעים מובהקים-מגזרית, אפשר יהיה לשייך לאשכול אחר. לדוגמה, רובע (אשכול-שכונות) אחד לאשכול-ערים ליברלי ורובע אחר (אשכול-שכונות) לאשכול-ערים מסורתי. (בדומה לקיים בשכונות חרדיות הקיימות בירושלים, בני ברק וכד' – שמשתייכות כבר כיום ,הלכה למעשה, ל"אשכול החרדי").
הרובד המקומי - השלטון המקומי – הינו הגוף האחראי ישירות לאספקת מכלול השירותים לתושבי הרשות המקומית בדומה לנעשה כיום ובכלל זה נושאי רווחה, תרבות, תברואה ועוד.
עקרונות יסוד של הממשל הפדרטיבי הישראלי
לאשכולות תהיינה מערכות ממשל עצמאיות (בדומה לכנסת ולממשלה), בתי משפט, סמכויות ועצמאות מלאה בנושאים כגון חינוך, דת, אופיו של המרחב הציבורי, תחבורה ועוד. בסמכות הממשלה "הפדרלית" יהיה לשמר ולאכוף את חוקי המדינה ולפעול בהתאם לחוקה הרזה וחוקי היסוד.
כיבוד הדדי של אורחות חיים, תרבות ואמונה – מעבר ממודל של הכרעה למודל של הסכמה. חוקה רזה, המבטיחה זכויות אזרחיות, חברתיות, תרבותיות וכלכליות לכל אזרחי המדינה.
משילות ראויה – מעבר מריכוזיות שלטונית לביזור הכוח והסמכויות.
ניהול פיסיקלי אוטונומי - מימון "האשכולות" יעשה על פי מודלים דומים הקיימים בעולם, ובכלל זה בארה"ב, בשוויץ ועוד.
Federal Tax: חלק מהמיסים ייגבו על ידי הממשל המרכזי וישמשו לנושאי ביטחון, חוץ, ועוד.
State Tax: חלק מהמיסים ייגבו ישירות על ידי האשכול. לכל אשכול תהיה עצמאות פיננסית משמעותית, הנסמכת על גבייה ישירה של המיסים ואחריות עצמית לניהול פיננסי של שירותי האוטונומיה לתושביה.
City Tax: מיסי הארנונה וכיו”ב הדרושים לתיפעולה של הרשות המקומית.
אשכול אזורי הוא איגוד ערים מיוחד אשר הוקם במטרה לעודד פיתוח חברתי וכלכלי-אזורי ולקדם שיתופי פעולה בנושאים שונים בין הרשויות המקומיות החברות בו. האשכול מבוסס על התאגדות וולונטרית של רשויות שכנות שחוברות יחד במטרה להביא להעלאת איכות החיים לתושב, תוך מיצוי ואיגום משאבים וקידום ראייה אזורית כוללת במגוון נושאים.
עד כה הוקמו בישראל 12 אשכולות אזוריים המקיפים כשליש מהאוכלוסייה במדינה.
יעדי האשכול האזורי:
שיפור באיכות החיים של התושבים וצמצום פערים בין הרשויות השונות.
התייעלות באספקת שירותים מוניציפאליים על ידי איגום משאבים וניצול יתרון לגודל והנגשת שירותים חדשים ומותאמים על ידי השגת ספי כניסה אזוריים.
פיתוח אזורי על ידי הובלה ותכלול של מהלכים אזוריים במגוון תחומים כלכליים, חברתיים וסביבתיים.
חיזוק הלכידות האזורית באמצעות חתירה לצמצום פערים וטיפוח מרחב החיים המשותפים.
תנועות אשכולות איננה מקדמת מבנה וולונטרי בעל סמכויות מוגבלות אלא מבנה ממשלי פדרטיבי. מטרתנו העיקרית היא במתן עצמאות למגזרים השונים לנהל את חייהם בהתאם לערכיהם. על כן האשכולות אינם גאוגרפיים.
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תמשיך לאחד את כלל הציבור הישראלי. חופש תנועה מלא יתקיים עבור כלל תושבי המדינה, והבטחת מכלול הזכויות האזרחיות, החברתיות הכלכליות והתרבויות ללא הבדל דת, גזע, שייכות אתנית ומין. באחריות המדינה לפקח על התנהלותם התקינה של האשכולות.
המבנה הדמוקרטי הפנימי של האשכולות ייקבע בבחירות המוניציפליות. תושבי כל עיר או רשות-מקומית הם שיבחרו לאיזה מהאשכולות תשתייך העיר או הרשות המקומית, ולפי הכרעתם יפעל האשכול הנבחר לגביית המיסים ולמתן שירותי-הפנים בערים שבחרו בו. סמכות המדינה בענייני הפנים של מרכזי השלטון המקומי תוגבל בהתאמה. במישורי ניהול-הפנים יתמקד תפקידה של המדינה ברגולציה, ביעור שחיתות, בקרה, והגנה קפדנית על זכויות הפרט במרחבו הפרטי. כלל האשכולות יסורו למרותה ופיקוחה של ממשלת ישראל, בראש ובראשונה בעניינים כלל ארציים ומדינתיים.
חזון האשכולות מתבסס על חופש מגורים, חופש תנועה וחופש עיסוק לכל, בכל רחבי המדינה. אזרח המתגורר ביישוב שבחר להשתייך לאשכול, מחוייב מוניציפלית בחוקת האשכול בה הוא מתגורר. אם זה לא עונה על צרכיו, הוא יכול לצרוך שירותים נוספים מכל אחד מן האשכולות האחרים במדינה.
מנגנוני שיח משותפים: לצד האשכולות יוקמו מנגנוני הכרה ושיח בין האשכולות. הממשלה תקים מיזמים ארציים ומנגנוני שיתוף פעולה בין אשכולות. כך למשל יכולים לקום מנגנונים כאלו במסגרת מערכת החינוך - שבהם יוכלו שני אשכולות שונים להחליף תוכניות חינוך ו"הכר את שכניך", באופן דומה לקיים כיום במסגרת תוכניות בין המגזר הערבי ליהודי, או בין דתיים לחילוניים. כמו כן, יוכל אשכול אחד לסייע ולתמוך באשכול אחר בעיתות מצוקה למשל בדמות הלוואות או מענקים שיהיו מקובלים על הציבור באותו האשכול.
אשכולות ברורים, ובחירה מוסדות דמוקרטיים בכל אחת מהן, יקנו למבנה המשטרי בישראל יציבות, בהירות, חלוקת סמכויות, תקציבים ותפקידים מוסדרת, ושותפות רציונלית ומלאה באותם תחומים משותפים הנוגעים לנושאים הארציים, הביטחוניים והלאומיים של החברה הישראלית.
אשכולות אוטונומיים נועדו לייצב את מדינת ישראל, לשמור על אחדותה, לשמור על חוסנה כלפי סביבתה הגאופוליטית העוינת, והגנה על חוסנה של המדינה – מאז תחילת ההתיישבות העברית בארץ ישראל - שבטים שונים, במדינה אחת כבתקופת דוד ושלמה.
לקדם שינוי במבנה הממשלי ולפעול להקמת רובד ביניים שלטוני מגזרי – ערכי.
להנגיש את חזון האשכולות לידיעת הציבור ויצירת תנועה חברתית שתתמוך בו.
להביא את חזון האשכולות לידיעת קהילות יהודיות בעולם לתמיכה בהוצאתו לפועל בישראל.
לעודד ולקדם פעילות משותפת של רשויות מקומיות בעלות צביון דומה ובכלל זה בתחומי החינוך , הרווחה, הבריאות, הכלכלה, התחבורה, התרבות ועוד, תוך שילוב הסקטור העסקי והאזרחי.
להבטיח את המשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית המושתתת על ערכי מגילת העצמאות.
יוזמת אשכולות (עמותה ביסוד) חותרת להקמת תנועה חברתית רחבה, א-פוליטית, שתפעל לקיום והנחלת עיקריה ועקרונותיה בקרב כל הציבור הישראלי ובכלל זה בקרב מוסדות ומפלגות פוליטיות, יוזמות וארגונים לשינוי חברתי, כלכלי ומבני בקרב כלל הציבור הישראלי, על כל רב גוניותו ושבטיו השונים.
מיזם אשכולות הינו גוף וולונטרי, הפועל על טהרת ההתנדבות של חבריה ופעיליה.